ומיד בן נכר, שב על ומעוך וכתות וגו', שלא יקבלו כאלה מיד הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, שמא תאמר הואיל ולא נצטוו על הסירוס, ואינן מביאין דרך בזיון אלא לכבוד, שבארצם עושים כן לפטמם, ועולין על שלחן מלכים, אינן דומין לשאר מומין, על כן מזהיר שלא יקריבום, ואמר הטעם כי משחתם בהם, שסוף סוף המשחת הוא בהם שהן מסורסין, ולכן מום בם, זה המשחת הוא כמום אחר שאסור להעלותו על המזבח:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא ירצו לכם, להם לא יחשב לעון, כי לא צויתים על הדבר הזה, אבל על כל פנים לא תהיה לכם מזכרת טובה וזכות על קרבן כזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4