ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 43 · פסוק 32

וישימו לו לבדו, אמרו בב"ר שהושיב את בנימין אצלו בסעודה, אמר הוא אין לו אם, ואני אין לי אם ישב אצלי, והנה טעם ההבדלות הללו הוא זה, כי צפי שהמצרים לא רצו לאכול עם אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו, ולא עם אחיו לכבוד המצרים, ואכל עם בנימין כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים על זה, ועוד כי המושל יעשה כל מה שלבו חפץ, בדבר שאינו מחקי הארץ ומדתיהם, ושלא לאכול עם העברים לא היה חק, אלא תועבה להם בבחירתם, והראה יוסף בזה לאחיו כי לא יקפיד לאכול עם העברים, רק לסבת חשיבותו יפרד מכלם, ובעל הטעמים כיון לזה ששם האתנח במלת לבדם הראשון, לפי שמאמר כי לא יוכלון וכו', שב על ולמצרים וכו', לא על וישימו לו לבדו, שהיה לסבת חשיבותו ולא בעבור כי תועבה היא:

כי תועבה הוא למצרים, כי העברים היו אוכלים בשר כדכתיב וטבוח טבח והכן, אבל למצרים היה תועבה לזבוח בהמה, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים וכו' (שמות ח' כ"ב):