לא ידון רוחי באדם לעולם, ידון הוא לשון מריבה ומדון, ורוחי היא הנשמה שנפח ה' באדם, ופירוש הכתוב כך הוא, לא יהיה עוד רוחי העליונה אשר נפחתי באדם תמיד במריבה ומדון עם הבשר שהוא הגוף:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 6 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בשגם הוא בשר, כלומר בעבור אשר הוא גם בשר ואינו רוח עליון לבד, כי אם מורכב מבשר ורוח שני הפכיים המריבים תמיד זה עם זה, וכנוי הוא שב על האדם שזכר בפסוק, לא על הרוח שהוא לשון נקבה, וענינו האדם הוא גם בשר ולא רוח לבד, ומפסוק זה למדנו רוחניות הנפש מן התורה, כמו שיבין המעיין היטב בלשון הכתוב:
והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אע"פי שכבר נקנסה מיתה בעבור חטא אד"הר, אילו אנשי דור המבול לא קלקלו מעשיהם, היו חיים כאלף שנים, גם היו נהנים מכל טוב הארץ שלא חלה עליה עדיין קללת ה', אך מאחר שהשחיתו דרכם, גזר ה' לשחת כל בשר בימי המבול, אלא שמרוב חסדו רצה להאריך להם עוד מאה ועשרים שנה, אולי ישיבו ולא ישחיתם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, וכשלא שבו אז הביא עליהם את מי המבול:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4