ויגרשום, להשקות הם תחלה כמנהג בכל הימים, אבל זה היה חמס כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן, אלא שלא היה בהן כח לעמוד בפני הרועים והוכרחו להניח להם המים, והנה בא כנוי הזכרים במלת ויגרשום, כי אולי מוסב על צאן אביהן הנזכר למעלה, והכונה כי הרועים גרשו את צאן הבנות מן הרהטים והביאו שם את צאנם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 2 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויקם משה ויושען, כפי הנוהג שבעולם לא היה משה מסתכן עצמו בעבור דבר נקל כזה, כי תכלית התשועה הזאת היתה שמהרו הבנות יום זה לבא העירה, ועוד איך מלאו לבו לעמוד נגד רועים זדים כאלו ? אין זה אלא שנצנצה בו רוח אלהים, והיא עוררתו ואמצה אותו לעשות מה שעשה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4