אל ארץ בני עמון לא קרבת, אע"פי שהיה סמוך לארץ סיחון נשתמרו ישראל מליכנס בגבולו, והנה מ"ש ביהושע (י"ג כ"ה) ויתן משה לבני גד וכו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון, עד ערוער, הכונה על אותו חלק מארץ עמון שכבר לקחו סיחון מבני עמון מלפנים, כמו שפירשנו (במדבר כ"א כ"ד), ולכן הוצרך לפרש כאן כל יד נחל יבק, כלומר מיבק והלאה לא נכנסו, אבל לקחו כל הארץ מארנון עד יבק:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 2 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל יד, אל כל יד, כי מלת אל האמור בראש הענין מושך עצמו ואחר עמו:
יד, כמו שפת, מקום שאצל הנחל:
וכל אשר צוה, כל המקום אשר צוה ה' אלהינו שלא נכבוש, לא כבשנו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4