ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 25

ויותר יעקב לבדו, כי שב באחרונה לבקש אם נשאר שם כלום, או שהמתין עד שעבדיו העבירו כל רכושו אל העבר השני, ומתוך כך נשאר יחידי בעבר הנהר מצד זה:

ויאבק איש עמו, לשון קשירה ועניבה, והוא לשון ארמי, בתר דאביקו ביה, ואביק ליה מיבק, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחוברו ואובקו בזרועותיו, והנה סיפר הכתוב שראה כדמות איש מתאבק עמו להפילו ארצה, ומפורש בנביאים שהיה מלאך שנאמר ובאונו שרה את האלהים וישר אל מלאך ויוכל וכו', (הושע י"ב ד'), וכן לקמן אמר כי שרית עם אלהים ואחז"ל שזה היה שרו של עשו, כלומר שר אומת אדום שיצאה מעשו כי יש לכל אומה ואומה שר בשמים, כמו שנזכר בדניאל שר מלכות יון שר מלכות פרס ובקש השר ההוא להתחזק על יעקב ולהתגבר עליו כדי שישאר נכנע הוא וזרעו תחת זרע עשו, ולזה נדמה לו בדמות איש מריב עמו:

עד עלות השחר, הזמן טרם זרוח השמש שהוא בין הלילה והיום נקרא שחר, מלשון שוחר טוב (משלי י"א) שענינו דרישה וחקירה, כמו שנקרא ג"כ בוקר בעבור שבו יבקר האדם בין דבר לדבר, והביקור והחקירה דומים במובן, וסיפר הכתוב שהאריכה המלחמה הקשה הזאת כל החלק הנשאר מהלילה עד אור הבוקר, ואין זה בכח האדם במה שהוא אדם לאזור חיל להלחם עם מלאך אלהים, אבל הוא ב"ה נתן עוז ותעצומות ליעקב באורח נפלא מן הטבע, כמו שאמרנו למעלה להיות סימן יפה לבניו שאומת אדום תתגולל ותתנפל עליהם דור דור להמיתם ולא תוכל להם: