והיה אם בן הכות הרשע, שנתחייב מלקות ע"פ ב"ד, וחז"ל למדו מכאן שפעמים לוקה ופעמים אינו לוקה, ומי הוא הלוקה, למוד מן הענין לא תחסום שור בדישו, לאו שלא ניתן לעשה, והוכיחו בתלמוד שכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע וממיר ומקלל את אביו בשם, וזולתם שזכרו שם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 25 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והפילו השפט, בצווי, וכן והכהו, והעד מלת לפניו, ומלשון והפילו למדנו שלא ילקה יושב ולא מושכב ולא עומד על קימתו, אלא מוטה:
כדי רשעתו במספר, ואח"כ יפרש שהמספר הוא ארבעים, ואמר כדי רשעתו, כי כך קצבה החכמה העליונה שהמספר הזה הוא נערך אל שיעור רשעתו, ואולם כבר אחז"ל שאם יראה השופט שהלוקה חלוש ולא יוכל לסבול רק פחות מזה, כגון עשרים או פחות שלא ילקהו יותר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4