ויכו, לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים, שהנוגשים הכום, לפי שהשוטרים ישראלים היו והיו חסים על חביריהם מלדחקם, וכשהיו מוסרים את הלבנים ביד הנוגשים שהם מצריים והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 5 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאמר, כלומר בשביל זה הכו שאמרו להם הנוגשים מדוע לא כליתם גם תמול גם היום החק והמנין הקצוב עליכם ללבון כתמול השלישי, שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן ניתן להם, והנה החק ללבון הוא על העושים במלאכה לא על השוטרים, אלא שהמעשה יחשב כעושה, ולזה אמרו השוטרים ולבנים אומרים לנו עשו כאילו הם העושים:
גם תמול גם היום, כי ביום השלישי שלפני זה השלימו סכום הלבנים, אך ביום העבר שהוא שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם לא השלימו, גם היום שבא משה ואהרן אל פרעה לא השלימו, וכן כתוב ויצו פרעה ביום ההוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4