וחדל לעשות הפסח, מבלי הכרח ומזדון לבו, והנה לא צוה הכתוב על עשיית פסח שני אלא למנוע הטמא מלעשות הראשון, כי המניעה היא בעצמו, אבל מי שהיה בדרך וצוה שישחטו ויזרקו עליו ויבא ויאכל לערב, מותר לעשות הראשון, דקיימא לן מיחס הוא דחס רחמנא עילויה ואי עביד תבא עליו ברכה, ויתכן שלכך הזכיר הכתוב רחוקה, כי בדרך הקרובה הרשות בידו לעשות השני או הראשון:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 9 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא הקריב במעדו, בי"ד לניסן, ויתכן שיכלול גם יום י"ד אייר שהוא המועד לטמאים ולרחוקים, ובא ללמד שטמא או רחוק שחדל לעשות הפסח בחדש השני ענשו ג"כ בכרת, שהרי חדל לעשותו במועדו הקבוע לו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4