ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 33 · פסוק 7

וזאת ליהודה, אילו היתה מלת וזאת נמשכת למטה, כלומר שזאת שיאמר בסמוך היא ברכת יהודה, היה הכתוב אומר וזאת ליהודה שמע ה' וגו', או וליהודה אמר כמו שכתוב באחרים, אולם ממה שהוסיף מלת ויאמר יראה שמאמר וזאת ליהודה שב למעלה על ברכת ראובן, וענינו וזאת הברכה שברכתי לראובן תחול ג"כ על יהודה שלא יכרת שבטו מישראל, כי זרעו ישב על כסא המלוכה ותכון מלכותו כל הימים, וגם הוסיף להתפלל על יהודה ויאמר שמע ה' וכו':

שמע ה' קול יהודה, כשיקרא אל ה' בצאתו על האויב, כי הוא יעלה בתחלה, ובספרי אמרו מלמד שהתפלל משה על מלכי בית דוד:

ואל עמו תביאנו, אחרי המלחמה תחזירנו אל מקומו בשלום:

ידיו רב לו, יספיקו לו ידיו וכחו, ולא יצטרך למי שיעזור אותו, כי אם עזרת השם לבדו, וי"מ מלשון מריבה, ידיו יריבו ריבו וינקמו נקמתו, והנה הטעם שלא בירך את שמעון בעבור שאביו הפיצו בישראל, ויתברך גם הוא מברכת שאר השבטים אשר הוא בתוכן, ובפרט בחלק יהודה, כמו שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם (יהושע י"ט ט'), וייחד ברכה ללוי אף שגם עליו אמר הזקן אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, בעבור כבוד אהרן, ועוד כי מברכות השבט הזה יתברך כל ישראל, שהיו קרבנותיו להם לרצון לפני ה':