ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 3 · פסוק 9

חלבו האליה תמימה, כפי הכלל שהנחנו לעיל (פסוק ג') שאין קרוי חלב רק אותו שהוא תותב קרום ונקלף, אין שומן האליה ראוי להקרא חלב, אבל הענין כך, שם חלב בכלל נופל על כל המיטב והמובחר שבכל דבר כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ"ה י"ח), חלב כליות חטה (דברים ל"ב י"ד), בהרימכם את חלבו ממנו (במדבר י"ח ל'), וכן חלב הוא שם פרטי על חלקי השומן שבבעל חי, שהן תותב קרום ונקלף, כי הוא המיטב והמובחר, וממנו מקריבין על המזבח, אלא שאם נזכר חלב סתם הוא שם פרט על תותב קרום ונקלף, אבל כשנכתב על שאר דברים נבחרים צריך להסמך אצלו הדבר ההוא כמו חלב הארץ וזולתם, וכן כאן אמר חלבו בכנוי המוסב על הכשב, כלו' המובחר שבו, והוא האליה תמימה:

לעמת העצה, לנוכח השדרה