ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 14 · פסוק 5

ויגד למלך מצרים, כל לשון הגדה שבמקרא הוא על פירוש הדבר, וכן כאן כשבאה השמועה למצרים ששבו וחנו לפני פי החירות, היה פרעה משתאה למה שבו, ויועציו פירשו לו כי ברח העם, כלומר זה שהולכים תועים אנה ואנה הוא אות שלא יצאו על פי ה' לעבוד עבודתו, ושכל דברי משה שקר, אלא העם ברח כברוח עבדים מתחת יד אדוניהם, והעיד הכתוב שהיטיב זאת בעיני פרעה, ואם עד הנה לא הצטער על ששלח את ישראל כי ירא לנפשו פן ימות גם הוא כמות הבכורים, עתה נהפך לבו והתחרט על ששלחם:

ויאמרו מה זאת עשינו, זה כולל האפיקורוסות היותר גדולה כי לא חשב אולי חטאו לאלהיהם במדבר לאחר צאתם ממצרים, וסר צלם מעליהם, אלא האשים את עצמו ואת יועציו לאמר, הרעונו לעשות להאמין בדברי משה, כי עתה נודע הדבר שאין אמת בדבריו, שהרי הם בורחים במדבר כצאן בלי רועה: