על כן לא יאכלו, לזכרון גבורתו של יעקכ ונס שעשה לו הקב"ה שלא מת, והנה לפי פשוטו אין זה צווי, רק שיעורו על כן אינם אוכלים, ובאמת הצווי היה במתן תורה, לפי שבשעת מעשה לא נקראו עדיין בני ישראל כ"א בני יעקב, אלא שמשה כתבו במקומו להודיע הטעם שנאסר להם, ואולם בעבור שאמר עד היום הזה משמע לפי פשוטו שאף שלא נצטוו בני יעקב על זה, הם נהגו מעצמם שלא לאכלו לזכרון נס אביהם, אך בסיני נאסר להם מפי הקב"ה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הנשה, נקרא כן לפי שנשה וקפץ ממקומו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4