ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 22 · פסוק 12

אל תשלח ידך אל הנער, לשחטו:

ואל תעש לו מאומה, אפילו פצע קטן כדי לשפוך מקצת דמו על המזבח, כי מעולם לא עלה על דעתי לצוותך על הדבר הזה, ורק לנסותך באתי לדעת את אשר עם לבבך האם יראתי על פניך תמיד אם לא, אבל מאחר שאתה חשבת היות כוונתי שתשחט את בנך ולא אחרת לעשות הדבר, זה אות ברור שאתה ירא אלהים:

כי עתה ידעתי, ידוע שהאל ית' נשגב ומרומם ממקרי הזמן ושינויו, והתגלגל הדברים בעבר והוה ועתיד לא יהיו בערך אל השם יתעלה, כי אם השתלשלות הסבות והמסובבים, כפי אשר גזרה חכמתו ורצונו הקדום, והוא ידע מאז את כל אשר יעשה בעתיד ע"י ידיעת הסבות אשר מהן יסובב, וא"כ הענין אשר בערכנו הוא עתה יהיה בערך השם הסבה, ומה שבערכנו הוא עתיד יהיה בערכו המסובב, ולכן אמרו עתה ידעתי הכוונה לא על הזמן ההוה, כי אם על המעשה שהוא סבת הידיעה, כי זהו הזמן ההוה בערך אל השם, ועל ידי המעשה הזה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ועל דרך זה מצאנו פעמים רבות לשון ידיעה אצל הנסיון, כמו לנסותך לדעת את אשר בלבבך (דברים ח' ב'), וכן כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת וכו' (שם י"ג ד'):

כי ירא אלהים אתה, יראת השם ב"ה מצד רוממותו וגדלו וכבודו היא מעלה נפלאה בנפש האדם שאין למעלה ממנה, ומי שמושלת מדה זו בלבו ממשלה חזקה הוא עומד תמיד לפני ה', ועל ידה ישליך מנגדו כל חפצי יצרו, ידכא תחת רגליו כל הכחות הרעות המתפרצות בנפשו, ויזכה להיות מכת אנשי חיל ובחירי השם, לכן אברהם אבינו שעמד בנסיון הנפלא הזה שהיה מנגד לכל כחות נפשו, והוציא המדה היקרה הזאת שבנפשו מן הכח אל הפועל זכה להקרא בתואר הנכבד ירא אלהים:

ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, שיעורו ולא חשכת ממני את בנך את יחידך, כדרך ולא חשך ממני מאומה (לקמן ל"ט ט'):