ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 14 · פסוק 5

ובארבע עשרה שנה, אע"פי שכבר בשנה הי"ג הסכימו למרוד בו, עכ"ז לא היו יכולים להלחם עמו להיותו רחוק מהם הרבה, אבל בשנה י"ד נתגלגל הדבר שכדרלעומר יצא ממקומו ועשה מלחמות רבות עד שלבסוף בא לחצצון תמר שהוא סמוך לעמק השדים, ואז באו גם מלכי הככר להלחם עמו:

ויכו את רפאים, הרפאים היו מבני כנען שנאמר ואת הרפאים (לקמן ט"ו כ') ועקר מושבם היה בבשן שהיא ממלכת עוג שנאמר בה ההוא יקרא ארץ רפאים (דברים ג' י"ג), אלא שלהיותם חזקים מאד גברה ידם גם בממלכות אחרות עד שהיו מושלים בכל עבר מזרחי של הירדן, כי נתפשטו בארץ עמון שנאמר רפאים ישבו בה לפנים (שם ב' כ'), גם בארץ מואב שנאמר רפאים יחשבו אף הם (שם ב' י"א), אלא שהוסבו שמותם, כי העמונים קראום זמזומים (שהם לדעתי הזוזים הנזכרים כאן), והמואבים קראום אימים, וכל הרפאים האלה הכה עתה כדרלעומר, וצא השמידם לגמרי אלא החלישם ונתנם למס עובד, ואחר שנים באו בני לוט ויורישום לגמרי שנאמר וישמידם ה' מפניהם (שם ב' כ"א), וסיפר הכתוב השמדת העמים האלה שהיו מבני כנען, להודיענו שגם קודם כבישת הארץ ע"י יהושע החל ה' לקצות בבני כנען, שהקיאה אותם הארץ בחטאותיהם, ועל כן הביא עליהם המלכים הללו להכניעם, והוא שאמר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י"ח כ"ח), וכמו שיתבאר שם: