ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 11 · פסוק 26

ראה, לשון זרוז והזמנה, כלומר התבונן בעיני שכלך:

ברכה וקללה, לא אמר זה על הברכות והקללות שעתידין ליתן בהר גריזים ובהר עיבל, כי לא יקיימו המצוה ההיא רק אחרי עברם את הירדן, ואיך יאמר עליהם ראה אנכי נותן לפניכם היום, גם לשון נותן לפניכם אינו נופל על הצווי ההוא, אבל יאמר שבמצות האלה אשר הוא נותן לפניהם היום הזה, הרי הוא כאילו יתן לפניהם ברכה וקללה, כי מכח המצות תמשך להם או ברכה או קללה, וטעם לפניכם שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואם תאמרו איך יהיה הדבר האחד בעצמו ברכה וקללה שהם דברים הפכיים, לכן פירש את הברכה אשר תשמעו וכו', והקללה אם לא תשמעו וכו', והענין כי המצות טובות בעצמן ומביאין ברכה לעושיהן אבל יתהפכו לקללה לעוזבים אותן, והנה התחיל כאן במאמר הזה לפי שהוא בא עתה לפרט המצות בכל הפרשה הזאת ובפ' שופטים וכי תצא מבלי שיתערב בהן סיפור או תוכחה, ואחרי כן הביא דברי הברית והחזוק על שמירתם בפרשת כי תבא ונצבים, ואח"כ חתם בזה הלשון עצמו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (לקמן ל' ט"ו):