הואיל משה, שרש יאל ושורש אלה ושרש אול דומים זה לזה במובן, כי הוראתם הכוללת גמר העצה והסכמה מוחלטת לעשות איזה דבר אף אם יקשה לעשותו, כגון הנה נא הואלתי (בראשית י"ח כ"ח) גמרתי בדעתי, והושאל אל ענין השבועה, כי הנשבע יבטיח לעשות דבר מה בלי ספק, כמו ויואל שאול את העם (ש"א י"ד), וגם אל הענין הקללה או העונש אם לא יעשה כפי אשר הבטיח לעשות, אלה וכחש (הושע ד'), והועתק אל ענין ההסכמה, נבערה מדעת כשיסכים האדם לעשות המעשה המסוכן והמקולקל, כמו אשר נואלנו, נואלו שרי צען (ישעיה י"ט), ומזה נעתק השם אולת, ובמקום הזה נאמר על גמר ההסכמה והרצון, כי משה רבינו הסכים וגמר בדעתו ללמד ולשנן את התורה טרם מותו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4