ואיש כי ישכב, גם זה מחקי השם כמו שיתבאר:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והיא שפחה נחרפת לאיש, בשפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה כנענית הכתוב מדבר:
נחרפת, מלשון עם חרף נפשו למות (שופטים ה י"ח), מסר נפשו למות ובזה חייו, וכל מסירה של חרפה ובזיון נקרא חרף, וכן כאן לפי שנמסרה לעבד זה לבזיון, שיולידו ולדות שישמשו את הרב, קראה נחרפת:
והפדה לא נפדתה, מזה למד ר' עקיבה שנפדית במקצת, ולא נפדתה לגמרי חציה שכחה וחציה בת חורין, ואסורה לבן חורין מפני צד שפחות שבה, ולעבד כנעני מפני צד חירות שבה, ורק מותרת לעבד עברי, שהרי מותר בשפחה כנענית וכל שכן בזו:
או חפשה לא נתן לה, שלא נתן לה שטר שחרור:
בקרת תהיה, מלשון לא יבקר, עליה לבד יבקרו הב"ד אם שוגגת או מזידה, אבל עליו אינן צריכין לבקר לפי שפטור גם במזיד, והניחה תורה עונש שלה מסור בעל פה לחכמים, והם קבלו שהיא במלקות, וחזר ואמר:
לא יומתו, כלומר הוא והיא כדין נואף ונואפת, כי לא חפשה ואין קדושיה קידושין גמורין, ובא ללמדנו שגם עליה אין הביקור אם לחיים אם למות אלא לחייבה עונש אחר שהוא מלקות, כי לא יומתו הוא והיא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4