האמים, הפסוק הזה והשנים שלאחריו הם כמו מאמר מסוגר להודיע בדרך סיפור מי היו יושבים לפנים בארץ מואב ובשעיר, ומאמר עתה קומו ועברו וכו' מחובר עם תחלת הענין אל תצר את מואב, כי הכל צווי אחד, והנה טעם ההודעה הזאת כאן, בעבור שאמר הקב"ה למשה אל תצר את מואב כי אני נתתי לבני לוט את ער ירושה יספר הכתוב כי הארץ ראויה לזרע אברהם, שנאמר ואת הפריזי ואת הרפאים (בראשית ט"ו י"ט), לולי שנתנה לבני לוט, ואמר כי הארץ ההיא ישבו בה מעולם הרפאים שהם עם גדול ורם כענקים ילידי הענק, כלומר שאף הרפאים יחשבו כענקים לגודלם וחזקם, והמואבים כשנתישבו בארץ ההיא קראו לרפאים אימים, על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וזהו שאמר הכתוב בתחלה האמים לפנים ישבו בה, כי כך קראו להם המואבים, והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, וא"כ אין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס, ולכן צוה אל תצר את מואב:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 2 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4