ויכל אלהים ביום השביעי, ולמעלה אמר ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ויכלו וגו', משמע שכלו ביום הששי, אלא הענין כך, לכל פעולה יש ב' מיני כילוי, א' מצד הפעול ר"ל שיהיה הפעול שלם בעצמו עד שלא יצטרך להשלימו יותר וב' מצד הפועל ר"ל שיכלה הפועל וישבות מעשות עוד פעולות אחרות כמו הפעולות שפעל, והנה שמים וארץ ותולדותיהם בבחינת עצמם נגמרו בששי, כי היו שלמים כבר, אולם בבחינתו ית' הפועל עדיין לא נודע אם גמר פעולתו, כי אפשר שיוסיף מינים בשביעי כמו בששי, ובבוא יום השביעי ולא פעל עוד, אז נודע כי כלה כל מלאכתו, ולכן אמר בששי ויכלו בבנין פועל כנגד הנבראים, ובשביעי ויכל בבנין הקל כנגד הבורא ית':
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 2 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וישבת, שורש שבת אינו על המנוחה אחרי היגיעה, אלא על ההפסק, וכל דבר הפוסק נוכל לומר ששבת אותו דבר, עד שיפול לפעמים גם על הפוסק ממנוחה ומתחיל לעמול ולטרוח, כמו זקנים משער שבתו (איכה ה' י"ד), שפסקו משבת בשער והלכו בגולה, ולכן אמר כאן וישבות להודיענו שהיה בכחו הגדול ית' להגדיל מעשי הבריאה כהנה וכהנה, אלא שפסק ברצון ממלאכתו, כי כן גזר בחכמתו העליונה, ואעפי"כ לא חסר דבר והכל מושלם, ולזה אמר למעלה ויכל אלהים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4