ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 33 · פסוק 3

אף חבב עמים, מלשון חוב, כמו וחיבתם את ראשי (דניאל א' י"א), וכן חבולתו חוב ישיב (יחזקאל י"ח ו'), וענין החוב הוא היות האדם מוכרח ע"פ הצדק והיושר לעשות דבר מה, בין לפעול הוא בעצמו, או לקבל הפעולה מזולתו, הן בדבר ממון או בגוף, והכבד ממנו הוא יוצא לאחר, וחיבתם את ראשי, על ידכם יהיה דין עלי והכרח שאתן את ראשי למלך, והנה חובב מבנין המרובע והוא יוצא, ושיעור הכתוב, אשדת הנזכר חובב והכריח על פי הצדק והדין את העמים, דהיינו כל קדושיו, תחת יד השם יתעלה, והוא ענין הברית שכרת ה' עם ישראל להיות להם למלך, שעל ידי נתינת התורה נתחייבו ישראל להיות לו לעם ולשמור מצותיו, וכמו שיזכור עוד:

עמים, הם ישראל, ונקראו בלשון רבים בבחינת השבטים, וכן אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה' י"ד), וכן עמים הר יקראו (לקמן פסוק י"ח):

והם, העמים:

תכו, ענינו הנפילה לארץ:

ישא מדברתיך, נשאו עליהם עול פקודיך, ומקבלים גזירותיך ומצותיך, ובאה המליצה כדרך העם המקבלים עליהם מלך, שהם משתחוים לעומתו ונופלים על פניהם לרגליו, והוא נותן להם את חקיו וגזירותיו, ואמר ישא לשון יחיד כנגד כל אחד ואחד:

מדברתיך, המ"ם אינו משמש במקום מן, כי אם לסימן הבנין כמו ומדברך נאוה, וענינו מה שהיית מתדבר אליהם, כמו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז' פ"ט):