ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, מאותן שהן מעלה גרה ומאותן שהן מפריסי פרסה, ובא ללמד שאין האיסור לבד בבעלי שתי סימני טומאה, אלא שצריכין להיות ב' סימני טהרה, ולכן פרט הכתוב אותן שהן בעלי סימן טהרה אחד, ואסר אותן כמו בעלי שני סימני טומאה, וממה שאמר הכתוב וממפריסי הפרסה, למדנו שקצת הטמאין יש להן פרסה, שהוא הצפורן המכסה את הרגל, אבל אינה שסועה לשתי פרסות, ורק שלשה בע"ח נבראו כן, והן הסוס והחמור, ועוד בהמה אחת ששמה ציבר"א, וכל שאר הבע"ח, הטמאין אין להם פרסה כלל:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופרסה איננו מפריס, שאין בתולדתו לגדל צפורן שיכסה רגלו כמנעל וכן אמר אצל שפן ואצל ארנבת ואחר שאין לו פרסה כלל, אין צורך לומר ושסע איננו שוסעת, אבל החזיר שיש לו פרסה, כמין מנעל אמר בו ושסע שסע פרסה כי השסע הוא סימן טהרה ולא הפרסה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4