ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 25 · פסוק 23

ויאמר ה' לה, ע"י נביא:

שני גוים בבטנך, אל תיראי, כי צער שלך הוא בשביל שתאומים יש בבטנך, ומרובה צער העיבור של שנים מצער עיבור של אחד, ואף כי שאר הנשים היולדות תאומים אינן סובלות צער כזה בהריונן, את משונה מהן, כי דע לך שבניך לא יהיו כשאר הבנים מדלת הארץ, אלא יגדלו מאד ויהיו לשני גוים רבים ועצומים:

ושני לאמים ממעיך יפרדו, ואם תאמר אף אם יהיו לשני גוים לאחר שיגדלו, למה זה יתרוצצו עתה בהיותם עוברים בבטן אמם, לכן הוסיף ושני לאומים ממעיך יפרדו, כלומר דע כי לא יהיה שלום בין שני הגוים האלה אע"פי שהם אחים, אלא להיותם משונים בטבעיהם ומדותיהם ודתיהם יצטרכו להפרד זה מזה, ולהורות על השינוי הזה גם עתה שהם במעיך יריבו זה עם זה:

ולאם מלאם יאמץ, ואם תבקש לדעת מי ינצח את חבירו, דע שכפי חילוף הזמנים תתחלף ממשלתם, פעם האחד יאמץ מאחיו ופעם האחר יתגבר עליו, וכשזה קם זה נופל, וכן היה, כי כל הימים אשר הצמיח השם קרן ישראל נתן אדום תחתיו, וכן להפך בעונותינו, אולם לא יתמיד הדבר כן לעולם, כי באחרית הימים:

ורב יעבד צעיר, כלומר יהיה לצעיר ממשלה נצחיית על הרב ויכניעהו תחתיו לעבד עולם, וקרא לעשו רב בעבור שנוצר תחילה, וליעקב צעיר לפי שנולד אחריו, כי להיותם תאומים א"א להבדיל ביניהם אלא בזמן יציאתם לעולם, וכן לא רבים יחכמו (איוב ל"ב ט'), פי' גדולים בשנים, אף כאן עשו שהוא הרב לקץ הימין יעבד עבודת עולם לצעיר שהוא יעקב, ועל הדבר הגדול הזה התנבא עובדיה בארוכה, וחתם דבריו באמרו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה: