ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 27 · פסוק 3

אבינו מת במדבר, ולכן לא נכנס עתה במנין הפקודים, אבל אנחנו בנותיו בכלל הבטחת ה' וטפכם אשר אמרתם וכו', לכן ראוי לתת לנו נחלה כי אנחנו מן הטף:

והוא לא היה בתוך העדה, אמרו זאת כי אולי חשבו שלא יירשו בני הנועדים על ה' חלק בארץ או על כל פנים רצו בזה לחלק כבוד למשפחתם כדי שלא יחשוב משה כי אביהם היה רשע גדול ולכן ראוי שתענשנה הבנות בעון אביהם, כדרך פוקד עון אבות על בנים:

כי בחטאו מת, מת על מטתו בחטאו הפרטי כדרך שאמרו חז"ל אין מיתה בלא חטא, ר"ל אין לך מיתה שלא תבא לכפר על החטא, שלכך נגזרה מיתה על האדם, ורמזו בזה בנות צלפחד כי אביהם לא היה מן המתאוננים ולא מן המתאוים או הנשוכים או מהנצמדים לבעל פעור, כי כולם מתו במגפה, אבל הוא מת במיתה טבעית, ואפשר לומר ע"פי הפשט כי מחמת זקנה מת צלפחד כדרך כל הארץ, שהרי גלעד זקנו נולד בימי יוסף שנאמר גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (בראשית נ' כ"ג), וממיתת יוסף עד שנת הארבעים לצאתם מא"מ שהיו בה עתה עברו ק"פ שנים א"כ יתכן שהיה צלפחד בן מאה שנה ויותר כשמת: