ושלשה עשרנים, כמשפט נסכי הפר, שכן הן קצובין בפ' נסכין, והנה לא הזכיר הכתוב שיעור הסולת במנחה ושיעור היין בנסכים רק בקרבן תמיד ובקרבנות ראשי החדשים, אבל בשבת ובחג המצות ובשבועות ובראש השנה וביום הכפורים ובראשון של חג הסכות הזכיר שיעור המנחה ולא הזכיר שיעור הנסכים, והטעם בזה כי אע"פי שצוה בפרשת נסכים כל השיעורים ההם לפר ולאיל ולכבשים בנדרים בנדבות ובמועדים, הנה מצינו מנחה כפולה לכבש העומר וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ וכן בקרבן התודה והם מנחה ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנית באלו, אבל הנסכים לא ישתנו לעולם לפיכך הזכיר אותה בתחלה בתמיד, ולא הזכירם אחרי כן בשבת, וחזר והזכירם בראש חדש להזכיר גם נסכי הפר והאילים, ואח"כ לא הוצרך להזכירם כלל, וביום הראשון של סכות הזכיר שיעור המנחה ולא הוצרך עוד להזכיר באותו חג אלא מנחתם ונסכיהם במספרם כמשפטם, כלומר כמשפטם ביום הראשון הנזכר:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 28 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4