והאבדתי את הנפש ההוא, לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני אומר מה הוא, אם כרת ממש כענף הנכרת מן השורש שלא ישוב אליו עוד וייחר ויפסד, או כמו ספר כריתות (דברים כ"ד א'), שמתרחקין זו מזו, ואפשר לשוב, כשהוא אומר והאבדתי למדנו שאינו כריתה ובטלה, אלא אבדון, כדבר שנאבד שמתרחק וחוזר ונמצא, כמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ"ז י"ג), כי רחום וחנון ה', ואחר כלות עונש הכרת שתאבד הנפש מעמה, ישוב וירחם עליה, ואיך כל הכריתות אבדן ממש, והרי שנינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, לבד מאותם השנויים שם, אבל חייבי כריתות בכלל כל ישראל הן:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4