ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 25 · פסוק 29

קערתיו, אלו הדפוסים, והיו עשויים כמין תיבה פרוצה בדמות הלחם, וג' דפוסים היו שם, אחד לעשות בו הלחם בעודו בצק, ואחד שהיה נאפה בו, והוא של ברזל, והשלישי של זהב, בו היה נתון לאחר האפייה עד למחר, כדי שלא יתקלקל, ואותו הדפוס קרוי קערה:

וכפתיו, אלו הבזיכין שתים היו שנותנין בהן שתי קומצי לבונה זכה על שתי המערכות:

וקשותיו ומנקיתיו, הקשוות הם הסניפין, והמנקיות אלו הקנים, ונקראו מנקיות שמנקים את הלחם מעפוש, וכך עשייתן, עשו מזהב כמין חצאי קנים חלולים הנסדקים לארכם, ומסדר שלשה מהם בין כל לחם ולחם, כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, והלחם התחתון היה נתון על טהרו של שלחן, ובין הלחם החמישי לששי לא היו כ"א שני קנים, לפי שאין על החמישי משאוי כל כך שיכביד עליו, נמצא שהיו שם י"ד קנים לכל מערכה, ובין הכל הם כ"ח קנים וארבעה סניפין היו שם, עשויין כמין יתדות זהב, עומדים בארץ על שפת השלחן שנים מכאן ושנים מכאן באורך השלחן, והיו גבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, והיו מפוצלים בחמשה מקומות מגבהם, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן הפצולים, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים:

אשר יוסך בהן, לשון סכך וכסוי הוא, ועל המנקיות הוא אומר כן שהיו כמין סכך וכסוי על הלחם, ומה שאומר ואת קשות הנסך (במדבר ד' ז') שנראה שהקשות מנסכות, פירושו סניפין של קנים המסככים את הלחם: