וירא אלהים את בני ישראל, גם לשון ראיה הסמוך אל השם נאמר תמיד על יום הגמול, כי אין נסתר מנגד עיני ה' תמיד רק כל זמן שמאריך מתת לאיש כדרכו כפי סוד חכמתו ית', ידמה לנו כאילו אינו רואה, וכבוא יום הגמול יאמר הכתוב כי השם רואה, כגון וירד ה' לראות את העיר, ארדה נא ואראה, והכוונה כאן שבא מועד לפניו ית' להושיע את בני בריתו ולהפרע מאויביו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 2 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וידע אלהים, אילו יהיה מוסב אל בני ישראל האמור בפסוק היה לו לומר וידעם אלהים, אבל האמת שלשון ידיעה ענינו כאן נתינת הנבואה והרוח האלהי על איש מן האנשים, כמו כי ידעתיו למען וכו' (ברחשית י"ח י"ט) וכמו ידעתיך בשם (לקמן ל"ג י"ב), וכן בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיה א' ה), והודיע הכתוב שבעת שזכר השם את בריתו ורצה לגאל את עמו ע"י שליח בן אדם שיעשה אותות ומופתים, הוצרך שידע את אחד מהם ויתן רוחו עליו וזהו שהודיע הכתוב וידע אלהים, והוא כלל ואחריו פרט, תחלה אמר סתם וידע אלהים ולא פי' את מי ידע, ואחריו בא הפרט ומשה היה רועה וגומר, כלומר את משה ידע והלבישו רוח אלהים, ובו בחר לנגיד על עמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4