ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 4 · פסוק 7

הלוא אם תיטיב שאת, אם תיטיב דרכיך ותנהג בחכמה, תשיג המעלה והגדולה שאתה מבקש לך, לא עתה בהיותך רע מעללים, כי הכל תלוי בכשרון מעשיך, ועל זה אמר שאת שהוא על המעלה והרוממות כמו יתר שאת ויתר עז (לקמן מ"ט ג'), והודיעו בזה שאם האדם נותן על לבו ליישר אורחותיו יבא לו עזר מן השמים עד שיוכל להתנשא ממעלה למעלה ויוסיף קדושה וטהרה עד שידמה למלאכי מרום, כדרך שאמרו הבא ליטהר מסייעין אותו וכל זה כלול במלת שאת, שלא נתן קץ וגבול להתנשאות הזאת אלא אמר סתם שאת:

ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, אבל הפך מזה אם לא תיטיב דרכיך אל תחשוב שתעמוד במקומך, אלא תלך מדחי אל דחי עד שתחטא חטאה גדולה שתאבד בה, וזהו החטאה שרצח את אחיו, והמשיל את החטאת כאילו קרוב הוא אליו ורובץ בפתח אהלו, וכאילו שוקד על הדלת הסגור מפניו עד שימצא עת להכנס שם, ובא רובץ בלשון זכר על חטאת שהוא לשון נקבה לפי שהוא רובץ בכח עצום ומשתוקק אל האדם לטרפו, ומצינו זכר במקום נקבה להורות על הזריזות וההשתדלות העצום, כמו עמד פתח האהל (שופטים ד' כ'), והנה השם ידע שעוד מעט ישחית את אחיו והודיעו בזה מה שאמרו הבא ליטמא פותחין לו:

ואליך תשוקתו, ודע עוד שדרך היצר להשתוקק אל האדם להטותו שיעשה כחפצו והוא צודה לקחת את נפשך:

ואתה תמשול בו, אבל אתה תוכל למשול ברוחך, כי יש בך כח הממשלה למשול על יצר לבבך, ותוכל להטיב דרכך, על כן אמרתי לך הלא אם תיטיב שאת, והתבונן כי היצר בענינו דומה לאשה בענינה, כי האשה משתוקקת להטות לב בעלה שיעשה כל חפצה, ובהיותה יפת תואר ואולת אם ישמע לעצתה באהבתו אותה, תאבדנו באולתה, וצריך שימשול בה האדם ולא ישמע לקולה רק במה שהוא הכרחי ובדרך ישר וכן היצר וכמו שביארנו, ועל כן המליצה שוה לשתיהן, שגם עליה אמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך (לעיל ג' ט"ז), וזהו פי' אמרם ז"ל יצר תינוק אשה שמאל דוחה וימין מקרבת: