ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 4 · פסוק 4

והבל הביא גם הוא, אף הוא היה דומה לאחיו בהבאת המנחה אבל לא היה דומה לו במחשבות לבבו, כי הבל חשב לתת כבוד לה' ולהודות לו על חסדיו שעשה עמו וברך מעשה ידיו עד שמקנהו פרץ בארץ, ולכן דקדק להביא מבכורות צאנו דוקא, כי מאחר שמידו ית' הכל ראוי להביא לפניו קרבן ראשית, ולפי שהיתה גדולת ה' וחסדו ראשית כל מחשבותיו, כן רצה לכבדו בפטר שגר בהמותיו, ועוד הביא מחלביהן, כלומר מהיותר שמנים וטובים שבהם, כי מלת חלב הונחה על המוטב והמובחר שבכל דבר, כמו שנפרש (ויקרא ג' ט'), והשם בוחן לבות ויודע מחשבות אדם, לכן שעה אל מנחת הבל ולא אל מנחת קין:

וישע ה', סתם הכתוב אופן השעיה הזאת, ואין ספק שנתן להם אות אל מי משניהם שעה, ויתכן שירדה אש מן השמים ותאכל את מנחת הבל, ומנחת קין נשארה בלי מאנולת אש:

אל הבל ואל מנחתו, זכר שני דברים, וכן בסמוך אמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וטעם הדבר מבואר ממה שאמרנו, כי שעה אל הבל בעבור צדקתו ומשך לו חסדו, ומטעם זה שעה גם אל מנחתו, אבל אל קין לא שעה, כלומר מחשבות קין לא עלו לרצון לפני ה', ולכן לא שעה אל מנחתו: