ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסוק 13

ואם כל עדת ישראל ישגו, זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית:

ישגו, בכהן משיח נאמר יחטא, וכן בנשיא, וכן בהדיוט לפי שכולן אין חייבין עד שיעשו כהוראתן, אבל בסנהדרין לא נאמר חטא כי סנהדרין חייבין על הוראתן אע"פי שלא עשו הן עצמן, ואין כאן חטא אלא שגגה, שטעו והורו שלא כהלכה:

ונעלם דבר מעיני הקהל, יש הפרש בין עדה לקהל, כי עדה הוא כנסיה האסופה שמתכוונים כלם לדבר אחד, ולכן הסנהדרין נקראו עדה שנועדו יחדיו לעשות דבר, אבל קהל על מאסף אנשים לעם אחד, וידוע שאין כלם מסכימים תמיד לדבר אחד, אלו למלחמה ואלו לשלום, א"כ קהל כולל ב"ד וצבור, ופי' הכתוב כך אם עדת ישראל שהם הסנהדרין ישגו בהוראה, כגון ששאלו הקהל פיהם בדבר תורה, ושגו העדה, ואם כן נעלם דבר ההלכה מעיני הקהל כלו, הן ב"ד הן צבור, ועשו הקהל ע"פ שגגה זו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, אז חייבין ב"ד וקהל בפר חטאת:

דבר, אמרו חז"ל דבר ולא שתעלם מצוה כלה, שאם הורו לעיקר כל גוף המצוה פטורין:

מעיני, מעיני משפט השכל:

ואשמו, העדה והקהל, אלו על שגגתם ואלו על חטאתם, ומלת ואשם שיאשם עצמו שעשה ככה ויצטער על מעשהו: