ויעל עליו, עדיין לא הקים החצר סביב למשכן, ואין מקריבין בלא קלעים, כי יהיו שחוטי חוץ, והכוונה שהעלה את העולה ואת המנחה בזמנו אחר גמר ההקמה והמשיחה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 40 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויעל, משה הוא המעלה, שכן נצטוה, וזה אשר תעשה (לעיל כ"ט ל"ח), שיתחיל הוא לעשות כן בעבדו בימי המלואים, כי הצוואות כולן שם על עבודת משה, ואמר אחרי כן עלת תמיד לדורותיכם (שם מ"ב) שיעשו כן הכהנים לדורות, והנה אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן, שבו התחיל אהרן לשמש בכהונה גדולה, לא הקריב אהרן אלא הקרבנות שנצטוו לאותו היום בלבד, שנאמר קרב אל המזבח ועשה את עולותך וגו' (ויקרא ט' ז'), אבל שמש גם משה עדיין והקריב קרבנות צבור:
את העלה, עולת תמיד:
ואת המנחה, מנחת נסכים של תמיד, שהיא בכלל עולת התמיד, כמו שנאמר ועשרון סלת בלול בשמן וכו' (לעיל כ"ט מ'), ומיום ההוא והלאה עבודה באהרן ובניו, ולא שמש משה כלל אף בקרבנות צבור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4