ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 2 · פסוק 12

ובשעיר ישבו החרים, גם החורים, היו מן העמים שניתנו במתנה לאברהם, כי החורי הוא החוי והוא מבני כנען, כמו שנאמר עשו לקח את נשיו מבנות כנען את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, וצבעון היה מבני שעיר החורי יושבי הארץ, והנה אמר כי החורים שהם לאברהם ישבו בשעיר לפנים, ובני עשו שהם זרע לאברהם ירשו אותם וישבו תחתם במעשה נס, כאשר עשה ישראל ליתר הגוים של אברהם אשר נתן השם להם בכחו הגדול, והנה הנחיל השם כל העמים ההם לזרעו של אברהם, אחד מהם לעשו והשאר לישראל שהוא בן הבכור, ואין ראוי לגזול מעשו את אשר הנחיל לו האלהים, כי השם יקצוף על הגוזל מהם נחלתם כאשר יקצוף על הגוזל מישראל ארץ כנען שינחיל להם, כענין שנאמר על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי (ירמיה י"ב י"ד):

כאשר עשה ישראל, זו ראיה על ג' הפסוקים האלה שהם מאמר מסוגר, ונכתבו רק בדרך סיפור, כי אילו היו מחוברים עם תחלת הענין אל תצר את מואב וכו', היו ראוי לומר כאשר עשיתם לארץ ירושתכם: