ויצמא וכו' וילן, קצר הכתוב ולא הודיע ששב העם בתשובה והתפללו אל ה', אבל אין ספק שכאשר הוכיחם משה על שרבו עמו, הודיעם שמידם זאת להם כי חטאו לה' בחללם את יום השבת על כן באה להם הצרה הזאת, ושהדבר תלוי בם להתחנן אל ה' שיושיעם, והכתוב לא זכר שענו אותו דבר, מזה נבין שקבלו תוכחתו והתפללו אל ה', כי לולי כן היו מדברים אליו עוד קשות כהנה וכהנה, ועוד אילו לא שבו מחטאתם לא היה השם עושה עמהם פלא גדול כזה להוציא מים מצור חלמיש, ואולם ה"ית לא פנה מיד אל תפלתם, והניחם זמן מה בצרתם עד שבאו לצמאון גמור, כי היו חייבין לקבל הצרה הזאת בעבור חטאתם, ולזה אמר ויצמא שם העם צמים והנה אפילו בעת שגדלה הצרה לא רבו עוד עם משה, לפי שהאמינו עתה שעל פי ה' הסיעם ושחטאו חטאה גדולה לנסות את ה', רק הלינו כדרכם בכל התלונות ואמרו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 17 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
למה זה העליתנו, אם לא מצאנו חן בעיני ה' ונתחייבנו מיתה לשמים, למה העלנו ממצרים להמית אותנו במדבר בצמא, הלא טוב לנו אז מעתה, ועל זה לא הוכיחם משה עוד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4