ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 20 · פסוק 16

לא תחיה כל נשמה, בתנאי ואם לא תשלים עמך, כי כבר אמרנו שכאשר ישלימו ויקבלו עליהם מס ועבדות ושבע מצות בני נח, אין הורגין כל נשמה אף במלחמת חובה, שהיא עם שבע אומות ועמלק, והנה לפי זה אין במצוה זו דבר שינגד לשכל הישר, חלילה מזה, כמו שחשבו המתרעמים על ה' ועל מצותיו, כי משפטי ה' אמת צדקו יחדו, והמצוה הזאת ישרה למבין מכמה טעמים, א' כי כבר מימי קדם היה גזעם ארור ומקולל במה שאמר נח ארור כנען, כמו שכתבנו שם, וידע ה"ית שגם זרעם וזרע זרעם לא ייטיבו מעשיהם לעולם, אלא שהאריך להם עד שתתמלא סאתם כמ"ש כי לא שלם עון האמורי, ב' לא נגזרה גזירה זו אלא על אותן שלא רצו לצאת מא"י, וכבר הזהירם יהושע שילכו להם כמו שכתבנו לעיל, א"כ מידם זאת להם מאחר שנשארו שם, ג' בעבור קדושת הארץ, כי לפי שהשם אוהב אותה מאד, היושב בה צריך להשתמר מע"ז וג"ע וש"ד, ואם לאו תקיאנו הארץ, וגם הגרים שהושיב בה סנחריב באו עליהם אריות והרגום, כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ, ולפיכך הכנענים שברחו למקומות אחרים נשארו בחיים, כמו שאחז"ל על ושבית שביו אפילו כנענים שבתוכה, וזהו במלחמת הרשות חוצה לארץ, ד' כדי שלא יחטיאו את ישראל, ואז תקיא הארץ אלו ואלו, לכן טוב שיסחו רשעים ממנה כדי שיוכלו להתקיים בה הצדיקים השומרים את דרך ה', וזהו שהוסיף כאן למען אשר לא ילמדו אתכם וכו', ועוד יש טעמים אחרים: