ואתה תצוה, אחר שהשלים לספר מעשה המשכן וכליו, בא עתה לדבר ממשרתי המשכן בגדיהם ועבודתם, והתחיל שיעלו נרות, ואח"כ יפרש מעשה הבגדים, ושיעשו שבעת ימי המלואים, ובא מלת ואתה לפני הציווי תצוה, לפי שהיה זה צווי לדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה כמו שאמר חקת עולם לדורותיכם, אבל הנאמר למעלה לא היה אלא לשעה לצורך המשכן, ובמדבר לא היה להם דרך לעשות את השמן, רק הנשיאים הביאוהו מן השמור אתם ועיקר הציווי הזה בא בפרשת אמור:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 27 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
זך, נקי בלי שמרים:
כתית, היה כותש הזתים במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהיו בו שמרים, ואחר שהוציא הטפה הראשונה מכניסן לריחים, וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות שנאמר כתית למאור ולא כתית למנחות:
למאור, השמן והפתילה שעל ידיהן נדבק האור בנר להאיר נקרא מאור כמו שפירשנו (בראשית א' י"ד):
תמיד, כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עולת תמיד (במדבר כ"ח ו') ואינה אלא מיום ליום:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4