ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 2 · פסוק 9

מן האדמה, על אדמת הגן הכתוב מדבר:

ועץ החיים בתוך הגן, אילן שפריו נותן לאוכליו חיים נצחיים ומה שאמר בתוך הגן ענינו אמצע רחב, כי גם עץ הדעת טוב ורע היה בתוך הגן כאמרו ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו', כאילו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שתי האילנות האלה:

ועץ הדעת טוב ורע, ידוע כי לב האדם מוכן יותר לצייר הכחות שבנפשו בדרך רע מלציירם בדרך טוב כי התאוות הגופניות מתחילים להתגבר בלבו בעודנו נער וקשורה בו אולת, ואז לא נתגלו בו עדיין כחות השכל והבינה והדעת, וכשיגדל ויחפוץ ללכת בדרך טובים יצטרך לעמל רב וליגיעה גדולה עד שיזכה לדכא תחת רגליו כל הציורים הרעים שכבר נצטיירו בלבו, ולהמשיל תחתם הכחות הטובות, והכלל כי הציורים הרעים יתעוררו מאליהן בלב האדם בטבע נפשו וקודמים בו בזמן, אבל הציורים הטובים לא יתעוררו מאליהן כלל וצריך האדם לעמול ולטרוח כדי להוציאם מן הכח אל הפועל, והם מאוחרים בזמן עם היותם יקרים במעלה, אמנם ידוע תדע כי התכונה הזאת שאמרנו לא נולדה בנפש האדם רק אחרי חטא אד"הר, אבל קודם שחטא האדם היה הדבר בהפך, כי הציורים הטובים כבר נתגלו בלבו מרגע שנברא ועל פיהן היה משתמש בשכלו ובבינתו ללכת בדרך אמת ולאהוב צדק ומשפט ומישרים, והציורים הרעים לא היו מתעוררים מאליהן כלל אלא היו טמונים בלבו ונכנעים תחת ממשלת הכחות הטובות, והנה האב הראשון לפי שנברא בצביון זה, לכן היה נעלם ממנו דעת טוב ורע, כלומר לא היה יודע טיב הציורים הרעים כלל, כי לפי שלא עברו עליו ימי נערות ואולת לא הרגיש מעולם הציורים הרעים הטבעיים כמו שהן בנו, ונבדל בזה מכל הבאים אחריו, שגם היותר צדיק שבכל דור ודור יודע טיב הציורים הרעים, כי נולדו בו טרם החל להתהלך את האלהים, אבל אד"הר לא ידע טבע הרע ומה טיבו, ועץ הדעת טוב ורע היה מוכן להגביר בקרבו הציורים הרעים כשיאכל מפריו, ולהפוך מצב נפשו מן התכונה השנית שאמרנו אל הראשונה, ולכן נאסר עליו האכילה, כמו שנפרש בסמוך: