אדני שאל, הכוונה בסיפור כל הדברים הללו להעיר רחמי יוסף, כי חשב יהודה שאת האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכך דבר לפניו, אנחנו באונס הגדנו לך מאחינו זה, מפני שאלת אדוני ולא הודינו ג"כ להורידו לפניך במצותך הראשונה, רק אמרנו כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשנו נביא אותו מפני זלעפות רעב כי אמרת לא תוסיפון לראות פני, ולא רצה אבינו לשמוע עד היותנו כולנו בסכנה כי תם השבר, ואז הודה בפחד ובדאגה, ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה, ולכן תפול נא תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם, כי טוב אני ממנו ולך תתיה צדקה, וזה טעם כל הפרשה, והנה עם כל דברי הפיוס והתחנונים הללו יש בסתר דבריו גם דברי תוכחה, ורמז לו שכפי הנראה מתחלה בא עליהם בעלילה להתגולל עליהם, כדרך שאחז"ל, ולכן גם מעשה הגביע אפשר שתהיה תחבולה מאתו להעלילם, אלא שאמר זה ברמז, כי כן מוסר המדברים נגד מלכי ארץ:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 44 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4