ואל יבא, שאל יבוא, וכן דבר אל בני ישראל ויסעו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בכל עת, אפילו פעם אחת אסור, ואילו אמר ואל יבא אל הקדש וכו', בזאת יבא וכו', הייתי אומר ביום הכפורים מותר לבא כל היום כל פעם שירצה, לכן הוסיף בכל עת, שמלבד שאסור לבא, שם כל השנה כלה, אלא גם ביום שמותר ליכנס אל יבא בו בכל עת ורק לעבודות פנים, שנצטווה עליהן בפרשה זו:
אל הקדש מבית לפרכת, העזרה וההיכל גם הם קדש, לכן אמר מבית לפרכת שהוא הדביר, והוסיף אל הקדש לרבות את ההיכל, שעל הבית כלו באזהרה ומקום הארן במיתה:
כי בענן אראה על הכפרת, זה טעם שאמר אל פני הכפרת ולא אמר אל פני הארן, לפי שעונש המיתה בעבור שמיקל בכבוד המקום ב"ה השוכן על הכפורת, שעליו ענן כבוד ה', וכל הרואה הענן שעל הכפרת יודע ששם נגלו האלהים, וכשמיקל ראש לגשת שם חייב מיתה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4