ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 44 · פסוק 16

מה נאמר לאדני, אין בפינו מענה כי נבהלנו מן המעשה הזר שקרה לנו:

מה נדבר ומה נצטדק, אין אנו יכולים לא להודות פשעינו, שהרי נקיים אנחנו מן הגניבה, ולא להצטדק לפניך שהרי נמצא הגביע בידינו, ויהיה לפי זה המאמר הראשון מה נאמר לאדוני כמו כלל ואח"כ פרט מה נדבר להרשיע עצמנו או מה נצטדק להתנצל, ולזה כיון בעל הטעמים:

האלהים מצא את עון עבדיך, ושמא תאמר שדברינו סותרים זה את זה, כי אם אנחנו נקיים למה לא נשתדל להצטדק לפניך, ואם חטאנו לך למה לא נודה על פשעינו, אין הדבר כן, כי באמת אשמים אנחנו אבל לא כנגדך אלא נגד האלהים ולפי שחטאנו לו הנה הוא כעת מצא את עונינו, כלומר מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו, והביא עלינו הצרה הזאת להפרע ממנו על מעשינו הרעים, והנה בזה רמזו לו עון מכירת יוסף ושיש בלבם חרטה גדולה על זאת:

הננו עבדים לאדני, לכן זעף ה' נשא כי חטאנו לו וכולנו ראויים לעונש, ואתה עשה כרצונך, וקח את כולנו לעבדים תחת אשר מכרנו את אחינו לעבד:

גם אנחנו גם אשר נמצא, ואע"פי שבנימין לא חטא עמנו בפעם ההיא, וגם עתה הוא נקי בדבר, מאחר שרצה השם להביא עלינו את הרעה הזאת על ידו וסבב באופן שיתפש כגנב, זה אות שיש גם בו איזה עון אף שנעלם ממנו, והשם רוצה עתה להביאו במשפט, לכן יהיה גם הוא עבד לאדוני, ואמנם יתכן שיהודה לא אמר זאת על צד החלט שכן רצונו וכן יקום, כי מה יעשה בערבותו אשר ערב אותו אל אביו ואמר אם לא הביאותיו אליך וכו', אבל הרצון ההחלט היה כמו שאמר לבסוף ועתה ישב נא עבדך וכו', שנתרצה לעבוד את יוסף לפייסו, על הגניבה כדי להציל את בנימין, ומאמרו פה הננו עבדים לאדוני גם אנחנו וכו', לא היה רק כאיש נדהם, וכמו נקי כפים שנתפס במחתרת, ואינו יודע מה להשיב בעבור שנלכד פתאום: