ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 40 · פסוק 16

וירא שר האפים כי טוב פתר, ראה בלבו להשמעת אזניו הפתרון כי טוב ויפה הוא, ומסכים עם פרטי החלום בכל חלקיו, והטעם לומר כן כי היה האיש מבזה את יוסף וחושב בו שלא ידע לפתור חלומו, ועתה שראה כי פתר לחבירו כהוגן נתעורר גם הוא לספר לו את חלומו, ובחשבו ששני החלומות פתרון דומה להם ושוה לטובה התחיל אף אני בחלומי, כלומר גם אני כמקרה שר המשקים כן קרני שראיתי חלום דומה לחלומו, וידעתי שתפתרהו לטובה כמהו:

סלי חרי, סלי לחם נקי ויפה הראוי לשלחן המלך, ויהיה חרי תואר לפת נקייה, אם שנגזר מלשון לובן כמו ולא עתה פניו יחורו (ישעיה כ"ט כ"ב) בעבור היות הלחם נקי ולבן, או שהוא מלשון חררה, כלשון המשנה פתין גריצין וחורי (ביצה פ"ב מ"ו) ואמר בירושלמי רבנין שמעין לה מן הדא והנה שלשה סלי חרי על ראשי, שהוא מין פת, אבל למפרשים סלים מנוקבים מלשון חור יש כאן זריות הרבה, א' לא בא הסמיכות של סלי על נכון, והיה ראוי לומר סלים, ב' מלבד שחסרה המ"ם במלת חרי כי הראוי בו חורים, הנה צריך לפרש חורים שהוא שם כמו מנוקבים שהוא פועל, גם מה צורך להודיענו איך היו עשויים הסלים, וזולת זה ידוע ששם סל הונח על המיוחד לפת, כמו ששם טנא הוא לפירות, ושם דוד לתאנים (ירמיה כ"ד), והכלי הראוי לפירות וגם לעופות יקרא כלוב, א"כ כשאמר סל כבר ידוע שהוא המיוחד ללחם, גם למה יהיו ג' סלים אם לא זכר שהיה לחם כ"א בסל העליון, לכן יותר נכון לפרש שהיה לחם חורי בכלם לצורך סעודה ונוסף עליהם היה בסל העליון גם מכל מעשה אופה, פת כסנין וגלוסקאות וכדומה, שהוא לקינוח סעודה כמ"ש מכל מאכל פרעה: