וירא בלעם, כשראה שלא נעשתה עצתו לקללם, היה צר לו מאד על שהוכרח לברכם נגד מה שלבו חפץ, והיה תוהה על גודל הנס הזה שהיו שפתותיו ממללות מעצמן מבלי שלבו יסכים עמהם, לכן חשב תחבולה שלא לילך עוד לקראת הנחשים ולא ימתין שישים האל דבר בפיו, לפי שידע בלי ספק כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, אלא הפך פניו מיד לצד המדבר אשר ישראל שם, והיה בדעתו לקללם מבלי שיסכים האל עמו, ואע"פי שידע שקללתו לא תנוח על ישראל כי ברוך הוא, היה רוצה בזה לרמות את בלק עד שיתן לו השכר אשר התנה עמו, אבל השם הפך את לבבו באותו רגע, עד שמצא בעצמו ענין חדש שהעיר אותו לברכם והודה בפיו ובלבו מברכיך ברוך ואורריך ארור ועל זה כתוב במשנה תורה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כ"ג ח'), שהיא הפיכה ממש כמו שאמרנו, אולם אחרי כלות הברכה הזאת שב לבו לתכונתו הרעה כבראשונה, ואז נתבייש מאד לפני בלק ושריו, ובכלימה ובוז חזר לעירו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 24 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4