זכור, מקור במקום הצווי, והנה שורש זכר בקל יורה על הפך השכחה, דהיינו שנשאר צורת הדבר ורשומו בנפש אחרי סור המוחש מלפניו, והוא תמיד על ענין שעבר, לכן בהיות שלא אמר כאן קדש את יום השבת כמו שאמר כבד את אביך, יראה שהכונה שנזכור את יום השבת של ששת ימי בראשית, כמו שמפרש והולך כי ששת ימים עשה ה' וכו', וכבר נצטוו עליו במדבר סין אבל אז לא בא הצווי רק על השביתה מלצאת ללקוט המן, וכאן צוה שנזכור את היום הזה כדי לקדשו בשביתה מכל מלאכה, כמו שאומר לא תעשה כל מלאכה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 20 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לקדשו, להבדילו משאר הימים ביתרון המעלה, להיות שובת בו ממלאכה, ולהכנות בו מכל מחשבות הזמן, ולתת בו עונג לנפשנו בדרכי ה', כי זה הוא ענין הקדושה כמו שכתוב וקראת לשבת עונג לכבוד ה' מכובד (ישעיה נ"ח י"ג), ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביאים לשמוע מהם דבר ה', כמו מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת (מלכים ב' ד' כ"ג), ואחז"ל מכלל דבחודש ושבת בעי למיזל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4