כי ימצא, כבר כתבנו (לעיל ד' ט"ז) שיש שני מיני ע"ז, וכאן מדבר אל המין השני, שהעובד יודע רבונו, אלא שלא יאמין כי הוא ית' בעצמו נוהג עולמו, אלא מסרו תחת יוד העליונים, ושראוי לעבוד גם למנהיג העולם הזה, וזהו השיתוף שהגוים פטורים עליו, אבל הישראלי חייב עליו מיתה, ולהודיע שמדבר על השתוף הוסיף הכתוב מלות לעבור בריתו, וזהו הברית שכרת השם עם ישראל להנהיגם למעלה מן הטבע, ולעומת זה נתן להם תורה נפלאה נשגבה מדרכי הטבע, ולכן הישראלי הזה העובד ע"ז על דרך זה שאמרנו, כופר בכל התורה כלה, שהרי לדעתו הנהגת העוצם כלו היא כפי הטבע, ושוב אין מקום למצות התורה שהן כלם למעלה מן הטבע:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 17 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4