ובקצרכם, זהו העיקר החמישי יזהיר על קדושת הארץ גם בדברי חול, כאשר יקצרו את קצירם יעזבו מהן לעניים, ודבר זה נוהג לבד בארץ אשר השם שוכן בתוכה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
קציר, התבואה כשהיא בישולה ראויה להקצר נקראת קציר:
לא תכלה, לא תגמור הקציר כלו לעצמך, אלא הנח ממנו חלק לעניים:
פאת שדך, קצה השדה לכל ד' רוחותיו נקרא פאה, ואילו אמר לא תקצור פאת שדך, הייתי אומר שצריך להניח לארבע הרוחות סביב השדה כלה בסופם, כמו לא תקיפו פאת ראשכם שכולל הפאות כלם, עכשיו שאמר לא תכלה שהוא גמר הקציר, למדנו שקוצר הכל לבד המעט שמניח בפאה אחת:
ולקט קצירך, שבלים הנופלים בשעת הקצירה אחת או שתים, שאינן נלקחים עם האלומות, אלא נלקטין אחד אחד, וזהו לשון לקיטה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4