ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 43

הרנינו, יראה כפי פשטות הכתוב שאינו לשון שבח, כי מה טעם לשבח ישראל בעבור שהשם ינקום נקמתם, והיה יותר ראוי שיתנו שבח לש"ית על זה, אולם הפסוק הזה הוא כמו תולדה הנמשכת מכל האמור עד הנה, וכך אמר משה כנגד אומות העולם, עתה שהשמעתי אתכם כי באחרית יחשוף השם את זרוע עוזו לנקום נקם מזדים ועושי רשעה, השמרו לכם מעשות חמס לעמי שהגליתים בתוככם, אבל אתם, גוים ! הרנינו את עם ה' כלומר דברו על לבם בצרותיהם ושמחו את לבם, כמו ולב אלמנה ארנין (איוב כ"ט י"ג) ואם לאו תבואו במשפט על מה שהרעותם עמהם, כי דם עבדיו יקום:

ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו, כבר אמר אשיב נקם לצרי, אבל הכונה כאן לומר, ודעו עוד כי כאשר ישיב נקם לצריו כמו שאמרתי, אז ישוב לשוש ולרחם על עמו ועל ארצו, כי יכפר אדמתו ועמו, כענין רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב (תהלים פ"ה ב'), והנה ביארנו את כל הפרשה הזאת כפי שיטת ר' נחמיה בספרי, שדרשה כלפי האומות עובדי ע"ז, ור' יהודה דורשה כולה כלפי ישראל, אלא שמשמעות פשטות הכתובים כר' נחמיה, ועל פי דרכו תכלול השירה הזאת כל עניני האומה, וכל המוצאות אותה מיום צאתה מארץ מצרים עד סוף כל הדורות, וכן ארז"ל בספרי, גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבא ויש לעולם הבא, והוא ענין נפלא עד מאד, כאשר יוסיף הקורא המשכיל להגות ולהתבונן בפרשה הזאת, כן יוסיף להפליא עליה ולשמוח בה ולהנחם על ידה מכל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותינו עד עתה, כי אין בהם דבר אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת הקטנה בדבור והנשגבה בענין, וכאשר באתנו לשעבר גלות ושעבוד וטלטול, כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בלבבנו התקוה לעתיד, שיתנחם השם עלינו לעת הכמוס אצלו, להוציא למרחב רגלינו, ולהקים אותנו לו לעם כשנים קדמוניות: