ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 9

כי איש איש, כי אם תתעצלו בשמירת החקים האלה, לסוף אפשר שתגיעו בגללם למות בידי ב"ד, ומכל החקים שנאמרו בענין, אין בזדון אחת מהן חיוב מיתה, זולתי מקלל אביו ואמו, ומחלל שבת, ועובד למולך, ועושה אוב וידעוני, ומקצת עריות, ואזהרת המולך נזכרה בפרשת אחרי מות, ולכן החל בה בפרשה זו וחייב עליה סקילה, ואזהרת אוב וידעוני נאמרה בסוף פרשה שלמעלה, לכן נאמר עונש שלה בסוף פרשה זו, ימצות מורא אב ואם נאמרה בתחלת פרשה זו, על כן החל בעונשה בפרשה זו, ולא נאמר כאן עונש מחלל שבת, שכבר מפורש מחלליה מות יומת:

יקלל, בשם המיוחד:

את אביו ואת אמו, או אביו או אמו, כי חייב על קללת אחד מהן:

אביו ואמו קלל, רבותינו למדו מכאן לרבות לאחר מיתה:

דמו בו, זו סקילה, וכן כל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם ולמדנו כן מאוב וידעוני שנאמר בהם באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ופשוטו של מקרא, דמיו בו ולא באחר, והוא עתיד ליתן דין וחשבון שגרם בעונותיו לעצמו שישפך דמו, שהרי כל חייבי מיתות מתודין שתהא מיתתן כפרתן, ואם אינו שב דמיו בו: