ויחר למשה מאד, לא היה מקנא לכבוד עצמו, כי הוא ענו מכל אדם, אלא היטב חרה לו כי ראה שאין תקוה שישובו מרשעתם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 16 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אל תפן אל מנחתם, הנה דתן ואבירם לא היו בתוך הנועדים להקטיר קטורת, גם לא נענשו בשריפה כמו החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת לכן יראה שלא אמר אל תפן אל מנחתם על דתן ואבירם בפרט, אלא על כלל הנועדים ידבר, שלא לרצון תהיה מנחתם לפני השם, מאחר שהם מכת מנאצי ה' והכופרים:
לא חמור אחד מהם, לא חמור של אחד מהם, כלומר מעולם לא לקחתי מהם חמור לעשות צרכי, אע"פי שזה משפט המלוכה כמ"ש ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו (שמואל א' ח' ט"ז), וכונת המאמר שלא ימצא גם אחד מישראל שיוכל לענות במשה איזה שמץ עולה נמצא בו, ע"ד שאמר שמואל לכל העם, הנני ענו בי וכו' את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי:
ולא הרעתי את אחד מהם, בשום רעה, ואיך א"כ יאמרו שאני משתרר עליהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4