ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 32

מפני שיבה תקום, אחר שהזהיר על קדושת המחשבות מכל מחשבת הבל ואלילים וכשפים, צוה עתה שיכבדו את האמת, ויתנו כבוד לחכמים וליודעים, והן על שתי דרכים, הדרך האחד שחכמו על ידי נסיונות ברוב שנים, כי הישישים בימיהם הרבים עמדו על דברים רבים מה טוב ומה רע, כאמרו בישישים חכמה (איוב י"ב י"ב), והדרך השני' על ידי התורה, שלמד תורה וחכמה, וזה יתכן גם בצעיר לשנים, והוא נכבד מן הראשון מאד, ועל הראשון אמר מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע, אפילו בור בתורה והוא בא בימים תקום מפניו להראות שאתה חולק כבוד גם לבעלי החכמה מצד הנסיון, כי רוב שנים יודיעו חכמה, ועל כן אמר שם דבר שיבה, ולא שם התואר שב, כי חלוקת כבוד היא לשיבה שהודיעה לו חכמה, ואח"כ אמר והדרת פני זקן, זה חכם בתורה, שראוי לכבוד מפני כבוד נשמתו שנטה לבו לעמול בתורה ונעשה חכם, וזהו פני זקן, כי הפנים על הנפש, ושם זקן בא בתורה על בעל חכמה כמו שזכר פעמים הרבה זקני עירך, זקניך, וכדומה, ומלת הדר על היתרון, שיהיה יתרונו בלבך על שאר בני אדם:

ויראת מאלהיך, יראת העונש, ונכתב על דבר מסור ללב, שאינו יכול להודיע לאדם אחר, לפי שלעיני אדם יקום ויהדר את החכמים, ובלבו יהא בוזה חכמה ומוסר, על כן נאמר ויראת מאלהיך הבוחן לבבות, כי יביאך במשפט על ביזיון תורתו ויראיו: