לא נוכל לעשות, הרי שבתחלת דבריהם אמרו בפירוש שא"א להם לעשות זאת והטעם כי חרפה היא לנו, פי' אם ירצה אדם ליקח את בתנו לאשה, צריך שימול תחלה את בשר ערלתו כדי שלא תגיע אלינו חרפה בהתחתן עם איש ערל בשר, ואח"כ ישאנה, אבל שכם עשה בהפך, כי תחלה בא עליה דרך זנות בהיותו ערל ואח"כ מל, ולפיה דין לא היה די מעשהו האחרון להסיר החרפה שעשה למשפחת יעקב במעשהו הראשון, אולם בני יעקב בראותם כי שכם בקש להעלים מהם את הנבלה שעשה, דברו גם הם במרמה כאילו לא ידעו מה שקרה, ורק אמרו בדרך כלל, אם תקדם המילה לבעילה נתרצה לך, ואם לאו ולקחנו את בתנו והלכנו, אבל שכם לא הבין כוונתם בחשבו שנעלם מהם אמתת הדבר ולזה מהר להמול:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 34 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4